מותו הבלתי צפוי של ציון דיין (51) מדום לב עורר תדהמה בנתניה

יום לאחר שקמו מהשבעה על פטירתו של אבי המשפחה ציון דיין חגגו לו בני משפחתו יום הולדת 51. במקום למלא את החדר בבלונים כפי שנהוג במסורת המשפחתית יצאו האישה הלן והילדים: תומר, רותם וגיא לחוף הים והפריחו את הבלונים לשמים.

"עצוב ומוזר לחגוג לציון יום הולדת מיד בתום השבעה. ציון אהב את הים ותמיד הרגיש שהוא לא מספיק ממצה את אהבתו לים. במשפחה הבנו שהדרך המכובדת והמתאימה לכולנו היא לציין את היום הזה בחוף הים. הים היה סוער, השמים היו מכוסים בעננים. הפרחנו את הבלונים שחדרו דרך חור עמוק בין העננים אל השמים. התרגשתי, לא יכולתי לבכות. הרגשתי קורטוב של אושר שיכולתי לעשות לו את זה".

מותו של ציון הכה בתדהמה את נתניה

מותו של ציון לפני עשרה ימים הכה בתדהמה את רעייתו הלן, שלושת ילדיו תומר, רותם וגיא, בני משפחתו וחבריו בנתניה ובמקום עבודתו. זה היה מוות בלתי צפוי. ציון, מוכר כמי ששיחק כשוער במכבי נתניה היה איש בריא וחסון.

שחקן כדורגל לשעבר שעזב את המגרש בגלל רצועה שנקרעה. גבר שחלומו להיות שחקן כדורגל נגוז. ציון הגשים את חלומותיו בעבודתו כמנהל מערכות מידע בחברת הביטוח מגדל ובמשפחה היפה שטיפח.

"בריא וחסון אבל מחלת הקורונה הדאיגה אותו מאד" מספרת רעייתו הלן, מנהלת לשכת הנהלה במכללה האקדמית בוינגייט: "כאשר ציון שמע שאפשר להתחסן ללא תור הוא שמח. 'אני מת לעשות חיסון' הוא אמר, אמרתי לו שיש לי הרגשה לא טובה. למרות שהתנגד לקחת תרופות ולא דגל בחיסונים, החיסון של פייזר נשמע לו מאד בטוח. לי לא היה ברור למה הוא מתלהב. הוא שאל אותי אם אכפת לי שילך לבד. אמרתי לו שלא ושאנחנו לא חייבים ללכת ביחד".

חשבנו שזה תופעות לוואי של אחרי החיסון

בשבת אחר הצהרים, ציון התחסן (חיסון ראשון) במרפאת עיר ימים של הכללית. "ביום ראשון הוא הלך לעבודה. בשש בערב הוא התקשר אלי בעודו במכוניתו בדרך הביתה בסביבת צומת מורשה.

'אני צריך אותך דחוף' אמר, וסיפר שהרגיש לא טוב במשך כל היום וגם בלילה לא ישן. אמר שיש לו זיעה קרה וצמרמורת. מיד אמרתי לו להזמין אמבולנס. הוא התנגד וביקש שאבוא איתו לבית החולים. שאלתי אותו אם כואב לו בזרוע שמאל, בין הכתפיים, אם יש לו בחילה כשאני מנסה להבין מה יש לו. הוא ענה שרק זיעה וצמרמורת וחשב שזו תופעת לוואי של החיסון.

נכנסתי לגוגל וראיתי שאכן זו יכולה להיות תופעת לוואי של החיסון. נרגעתי ואמרתי לו שיבוא הביתה ונחליט וישאיר כל הזמן את קו הטלפון פתוח. אני דאגתי. כי ציון לא היה טיפוס של מתלונן. הוא הגיע הביתה חיוור עם אגלי זיעה על הפנים, אמר שהוא עייף ורוצה ללכת לישון. בדקתי לו דופק וחום גוף והחלטתי לקחת אותו למיון. השעה היתה שמונה בערב, הכבישים ריקים. בדרך עוד התלבטנו אולי מספיק היה לנסוע למר"מ".

הדרך לבית החולים מאיר ערכה שתיים עשרה דקות

"לא רציתי לקחת סיכון ונסענו לבית החולים 'מאיר' לשם הגענו מהר מאד. בדרך ציון ניתב לפי הוויז, העיר לי איפה להחנות את המכונית. שוחחנו שיחת שגרה כאילו אנחנו הולכים לבית החולים לכמה דקות וחוזרים הביתה. כשבמיון שאלו אותו איך הוא מרגיש הוא אמר 'לא טוב, אבל עכשו יותר טוב' וסיפר מה קרה. ישבנו והמתנו לתור שלנו. ציון נמנם על הכסא, אני יצאתי לרגע החוצה. תוך דקה הגיעו אמבולנסים עם חולי קורונה ואז הרחיקו את כל האנשים במיון וגם אותי. התכתבתי עם ציון בוואטס אפ ואז יוצאת אישה שאני לא מכירה מהמיון וצועקת לי 'בעלך!'. אני נכנסת למיון ורואה את ציון שרוע על הרצפה ללא רוח חיים. הרימו אותו על מיטה והעבירו אותו לחדר הלם. צרחתי, הבנתי מה אני רואה ביקשתי שלא יעזוב אותנו. אמרו לי שציון קיבל דום לב והיו לו הפרעות קצב חמורות".

ציון היה איש בריא ולא היו לו בעיות לב – זה האבסורד.

"אני אכולת רגשות אשם למה נתתי לו ללכת להתחסן. אני כועסת על עצמי למה לא דרשתי ממנו בתוקף להזמין אמבולנס כשהיה בצומת מורשה. מאידך אני חושבת שהוא יכול היה למות בבית אם לא היינו נוסעים לבית החולים מאיר. הפצע פתוח, הכל טרי, המחשבות רצות ואני מוצאת עצמי מהרהרת מה לא היה כאן בסדר".

הקשר בין החיסון לדום לב

"אף אחד לא אמר לנו את זה. אבל יכול להיות שזה לא מקרי. אולי לא הגורם המרכזי. בן אדם חי חיים שגרתיים, בגיל צעיר הוא לא חושב על מחלות כאלה. עדיין לא קבלנו את דו"ח הפטירה. מגלישה באינטרנט מצאתי כמה מקרים של אנשים צעירים שמתו מדום לב אחרי חיסון. אני לא רופאה. אני רואה הרבה צעירים שמתחסנים ונשארים בחיים."

איך הגיבו החברים שלו בני גילו?

"כולם הוכו בתדהמה. כל אחד ומחשבותיו עימו. במהלך השבעה הגיעו אנשים וחברים לנחם. שמעתי סיפורים ודברים שנאמרו עליו, דברים שגרמו לי להתאהב בו מחדש".

הם למדו בבתי ספר שונים בנתניה. אבל הכירו את אותם אנשים. וגם שם המשפחה שלהם הוא אחד "דיין".

שם משפחתה של הלן לפני הנישואים הוא דיין: "אנחנו במשפחה רק בנות ואני מאמינה שאבא שלי היה צריך חתן כדי להמשיך את שם משפחתו".

ציון חי על פי העקרון של חייה ותן לחיות דבר שאפשר לשני בני הזוג לפתח קריירות.

"בשבת האחרונה דיברנו שברגע שיפתחו השמים נטוס לברצלונה. היו לנו חלומות שלא הספקנו להגשים וזה לא רק טיסות לחו"ל או טיולים. אנחנו לא הספקנו להנות מספיק אחד מהשני והיו לנו תכניות יפות לעתיד".

איפה חגגתם 50?

"עכשו אני מאושרת שהספקנו לחגוג בצורה יוצאת מן הכלל את יום ההולדת חמישים של ציון. לונדון חיכתה לציון. אחרי כל הנסיעות שלנו בעולם, החלום של ציון היה לראות מחזה זמר בלונדון. ביום הולדתו החמישים הגשמתי לו את החלום: ראינו ארבעה מחזות זמר בשלושה וחצי ימים, אכלנו טיילנו חרשנו את לונדון לאורכה ולרוחבה. זו גם היתה הנסיעה הראשונה שלנו לבד, בלי ילדים ובלי חברים. בלינו זמן איכות, ראינו מחזות זמר שהוא כל כך רצה לראות, טיילנו וחווינו חוויות יפות. אני שמחה שהגשמתי לציון חלום ואני מצטערת שזה החלום האחרון שהגשמתי לו".

ציון נעלמת לנו מהחיים כהרף עין

ציון היה איש שנון, חד, חכם. איש שיח, מקצועי נאמן ואבא עם לב זהב שעשה הכל למען ילדיו. ציון יחסר למשפחתו ולחבריו

"נעלמת לנו מהחיים כהרף עין. זו אבדה ענקית. הותרת אחריך חלל, בור, תהום. אבל השארת לי שלושה יהלומים שאני מבטיחה לך ללטש ולטפח בכל יום בחיי. תודה על שבחרת בי להיות האישה שלך ואמא לילדיך. תודה שבחרת בי מכל הנשים כולן…כמו שתמיד אמרנו: אנחנו כמו כלים שלובים אני ואתה מתמלאים עד קו הלב".

חברו של ציון עו"ד מור ברנס

לחדשות נוספות בנתניה הקליקו כאן * לדף הפייסבוק שלנו הקליקו כאן